הסמוראי

ג'ף קוסטלו, רוצח שכיר, צריך לחסל בעל מועדון לילה, על פי חוזה שהוצע לו בידי אנשים שאינו יודע את זהותם. הוא ממציא לעצמו אליבי והורג את האיש. איש לא רואה אותו חוץ מהפסנתרנית של הבאר. כשהוא בא לקבל את שני המיליון שהובטחו לו, יורים בו. הוא נלכד במלכודת כפולה, הפושעים והמשטרה בעקבותיו. יצירת מופת של ז'אן-פייר מלוויל, המאפיינת יותר מכל את סגנונו, אשר השפיעה על סרטים ויוצרים בדורות שאחריו ("הרוצח" של ג'ון וו ו "גוסט דוג" של ג'רמוש). "...ג'ף קוסטלו אינו פושע או בריון. הוא במצב של 'טוהר', כלומר הסכיזופרן אינו יודע שהוא פושע..."הסמוראי" הוא דיוקן של אדם סכיזופרני שצייר פרנואיד, שכן כל היוצרים הם חולי פרנויה." (מלוויל)